מסע לגיבור

יש סיפור יפה כזה על אדם שמחפש אוצר. חיפושיו מובילים אותו לנסוע רחוק ממקום מגוריו. במרחקים, הוא מוצא רמז למיקומו של האוצר סמוך מאוד לביתו. רק מילה בעברית. 

בדרך בין פוקרה לקטמנדו, עצרנו יומיים בכפר ציורי, בנדפור שמו. הוא יושב על רכס הר גבוה באופן יחסי לעמק שסביבו.
קמנו בבוקר, והיינו כחולמים.
הרי ההימלאיה נחו בכף ידינו.
היה בוקר מוקדם השמש שלחה את קרניה הראשונות אל ההרים המושלגים. ואנחנו ישבנו פשוט במרפסת, והיינו כחולמים. 

אנשי המקום אמרו, שחודשיים לא הייתה ראות כזאת. 
לקראת עשר הסתיים החלום, עננים התחילו מכסים את ההרים, ושוב, חזרה השכינה למקומה ואנחנו נותרנו במקומנו. ברגעים כאלה,  אפשר להבין איך נוצרו המיתולוגיות הגדולות, איך נראה כאילו האלים יורדים לרגע אלינו, לעולם האנושי, וחוזרים אחר כך למקומם בהרים, כשהעננים מלווים אותם בדרכם חזרה. 
הכפר עצמו מקסים, מלא בתי קפה ומסעדות, ומסלולי טיול קטנים לאורך האוכף עליו הוא מצוי.
עלינו על פסגת ההר וצפינו בסביבה. ראינו מסלול טיול, והחלטנו לרדת לעמק למחרת. וכך קרה. צעדנו במורד האוכף במטרה לרדת לעמק, עד שלפתע ראינו שלט כתוב נפאלית, עם ציור של נמר בצידו. תרגמנו את השלט, ולחרדנו, הסתבר שהוא מכיל הוראות להתמודדות עם פגישה עם נמר.
תיכף ומיד מצאנו דרך להפסיק את הירידה אל העמק: בפניה חדה שמאלה. ניסינו לשאול אנשים שעברו שם מה פשר השלט. הסתבר לנו שיש נמרים בסביבה. אין לכם מה לדאוג, אמרה הבחורה שדיברנו אתה, זה לא בצד הזה, וזאת לא העונה. מה זה לא בצד הזה חשבתי לעצמי, הנמר יודע לאיזה צד של הכפר הוא מוזמן? ומתי היה כאן פעם אחרונה הנמר, שאלתי, לפני חודש, היא אמרה. ערן שאל אותי מה אעשה אם נראה נמר, ואני אמרתי שאני אעשה את עצמי מתה, וחשבתי שחבל שלא קראתי בעיון את ההוראות הרשומות בשלט. אולי יש להם רעיונות נוספים למה לעשות כשרואים נמר. רק זה מה שחסר לי עכשיו, לפגוש נמר. וגם, במצבים כאלה, כשאומרים לי לא לדאוג, זאת מבחינתי בהחלט סיבה טובה לדאגה ולחזרה מהירה למקום ישוב. בכל הכבוד וההדר לנוף, חזרנו מהצד הלא מסוכן של הנמר אל הכפר.
ככל שהעמקנו בנושא, גילינו, שהנמר (זה בעצם סוג של נמר קטן, לאופל) הזה טרף חמישה ילדים קטנים בשנה האחרונה, ובחודש האחרון היה בכפר. 

לקטמנדו הגענו ביום החג השני של הפסח, וכשיצאנו לטייל בה לפני צאת החג, ראינו מבעד לחלון אנשים יושבים במעגל על הרצפה. זה סקרן אותי, אז הסתכלתי ואיש נחמד הזמין אותנו להיכנס. עשו שם הדגמה של צלילים הבוקעים מקערות טיבטיות. הסבירו את המשמעות של כל צליל, ואת הקשר בין הצלילים. ישבנו במעגל על הרצפה בישיבה מזרחית, והיינו עם הצלילים השונים שכל אחד מהם מסמל מקום אחר בגוף. מדובר באמונה עתיקה מאוד של ריפוי באמצעות התדרים הקוליים, הרוטטים ומרטיטים את הגוף. הגוף שלנו מורכב מ 70% מים, הרטט הזה יוצר תנועה שאמורה כמו שאומרים החבר'ה לפתוח את הצ'קרות. הרעיון הזה מרתק בעיני. כשהמדריך שאל אם מישהו רוצה לקבל הדגמה, מייד נידבתי את עצמי. 

ולמחרת עשיתי טיפול שלם. כמו מסז' רק בצלילים. 

בבוקר יצאנו לטיול עם האופנוע בעמק קטמנדו. הבנו שיש מנזר מיוחד בו ניתן לישון עם הנזרים, לקבל מהם שיעור מדיטציה, ולחוות משהו מהמימד הרוחני שלהם. זה מאוד דיבר אלינו, והתקשרנו להזמין מקום. האיש מהצד השני של הקו שאל אותי, מאיפה את, ואמרתי שאנחנו באים מקטמנדו, לא הוא אמר, מה הלאום שלך, כשאמרתי לו שאני מישראל, הוא אמר, רגע אני צריך לבדוק משהו. זה היה לי לא כל כך נעים, אבל אמרתי לעצמי שאולי אני מדמיינת. זאת בעיה? שאלתי, לא לא הוא אמר. תבואו מחר ב 11 הנזירים מתכנסים ביחד במנזר. נשמע מעניין חשבנו. ונסענו. המנזר ממקום בפסגת הר המשקיף על העמק. והוא עצמו מאוד מרשים.

ניסינו לברר האם נוכל ללון שם, ופגשנו נזיר שחי שם מ 1996. הוא אמר שהוא אוהב לחיות שם. מה אתה הכי אוהב כאן, שאלתי אותו.
אני אוהב לקרוא את הכתבים העתיקים הוא ענה. 
גם אני אוהבת לקרוא כתבים עתיקים אמרתי לו. 
הוא הביט בי בהשתוממות. אני אוהבת לקרוא את הכתבים העתיקים של הדת שלי. 
את נוצריה? הוא שאל
לא, אני יהודיה עניתי. 
את מישראל? הוא שאל
כן, אמרתי.
שוב הרגשתי את ההסתייגות, ואמרתי, אתם תתפלו פה חזק, ואנחנו נתפלל, ואולי יבוא שלום. 
אני חושב, הוא אמר, שכולם רוצים שלום. 
אני לא כל כך בטוחה בזה, אמרתי. והוא פשוט הסתובב והלך, כמעט בלי לומר שלום. זה הפתיע אותי ועשה לי תחושה לא נעימה. אולי אני יכולה להבין אותו, יכול להיות שמנקודת מבטו, אנחנו נראים לא משהו, אבל לי זה היה לא נעים. וגם, הסתבר שבדיוק היום, הם לא מגיעים ב 11…
אחר כך חשבתי. למה אני צריכה לנסוע למקדש בנפאל כדי לשמוע אנשים מדברים על טקסט עתיק. אני יכולה להיכנס לישיבה הקרובה במקום מגורי, ולשמוע שם בחורים צעירים מדברים על טקסטים עתיקים. וגם הם לובשים בגדים מיוחדים. וגם שם יהיה את הרעש של הלמידה. רק שלהם, אין כל עניין לעשות לעצמם פרסומת. להיפך. הם אינם מעונינים בה. ועליהם (טוב לא ספיציפית עליהם) אני בדרך כלל כועסת. שהם שם, במקום להיות אתנו. שבט אחים ביחד. 

בכל אופן, רכשתי קערה טיבטית, ובמקרה, ראיתי ברחוב את המדריך שעשה לי את הטיפול, והוא שלח לי חומרים להעמקה בנושא. 
אני חוזרת. גם אל המילה שלי שהיא בעברית. וגם אל הטקסטים העתיקים שלי. שאני אוהבת.
וטהר לבנו לעבדך באמת.