מסע לגיבור

בבלי דעת, הגענו לויאנטם בשעת חגה; השנה החדשה.

והשנה היא שנת הסוס, על פי לוח השנה הסיני. לכל שנה במקבצים של 12 שנים יש חיה שמייצגת תוכן אחר. שנת הסוס קשורה באנרגיה חזקה של תנועה, חופש, עצמאות, וחיבור בין גוף לנפש.

הכיכרות, הרחובות, המדרכות והשלטים, כולם מקדמים את פנינו בפרחים, בדגלים, ו ב ז ה ב.
הפרחים בשיא פריחתם, צהובים, אדומים וכתומים עומדים בעציצי ענק למכירה, בוגונוויליות, ודליות, ביגוניות ועוד פרחים שאני לא יודעת את שמם, אבל מתרגשת כל כך מהכמות של הצבע.

התחלנו בדרום, ואנחנו מצפינים. לא כל העיירות יפות באותה המידה, לא כולן מתויירות, ואנחנו עוברים מעיר לעיר באוטובוס. כשיש שעות רבות לעבור, זה אוטובוס שישנים בו לילה שלם.
הנהגים, נוהגים כמו משוגעים, צופרים בלי הרף,  אבל איך שהוא הם מסתדרים עם העומס, האופנועים והמכוניות שיש בדרך.
לעיר הוי אן, היפיפייה, הגענו ביום שישי בבוקר. אחרי נסיעת לילה. אני ישנתי כל הדרך.
היה יום שישי, והיא קיבלה את פנינו במאור הפנים הראוי. אופנוע, וים, וחוף ים עם כורסאות ושמשמיות, ועיר שקשה לעמוד ביופיה.
בלילות של ירח מלא, הם מדליקים את כל הפנסים על הנהר.
התיירים יושבים על הסירות המוארות, מדליקים נרות ומבקשים משאלות, ואז שולחים אותן אל הנהר.

דמיינו עיירה מלאת פרחים, עיר עתיקה ונהר.
עמעמו את האור, והדליקו בבת אחת אלפי פנסים שישתקפו בנהר.
עכשיו דמיינו איש או אישה, ילד או ילדה, דמיינו מישהו שאתם אוהבים, הושיבו אותו בסירה אתכם, הביעו משאלה, הדליקו נר, ושלחו אותו אל הנהר.
הפנסים סביבכם ירצדו בריקוד פסיכאדלי, ואתם…

דמיינו.
אני לא רוצה להדחף לכם לדמיון, רק לומר, שאני הרגשתי בתוך אגדה.
ויש עוד אבקת קסמים מיוחדת.
כי בדרך כלל ילדים הולכים בדרכי הוריהם. והינה אני צועדת בדרכה של אלה, שכתבה לנו לאן כדאי ללכת, איפה כדאי לישון, או לאכול או לשתות קפה, וגם לסדנת הבישול, הלכנו בהמלצתה, והמחשבה שכאן בדיוק היא הייתה, ממלאת אותי בגאווה, וסיפוק, והתרגשות.
צעדנו אחרי לילי המדריכה של הסדנא בשוק, היא הסבירה לנו איפה היא קונה, ולמה היא קונה כל דבר, עברה מדוכן לדוכן בשוק הצבעוני, החגגי, משם נסענו לשייט בסירות קוקוס (שהיה לא לגמרי שייך) ומשם הגענו למטבח.
טיגנו אגרול, ופנקיק וסלט עם עוף, היא דיברה על צורת החיתוך, על האופן שבו הם משלבים את הטעמים (לכל דבר הם מוסיפים סוכר) ושוב, היינו עם אנשים מכל העולם, צעירות מנורווגיה, וחבר'ה מגרמניה, בנות מאוסטרליה, וזוג מקסים מישראל, וכולם מאוחדים סביב אוכל, הנאה ונורמליות.

וסתם הליכה בתוך שדות של אורז ירוקים ירוקים, עם השקיעה הופכת להיות עוד חוט ברקמת האגדה.

העיר לובשת חג. אפשר להרגיש את התכונה של האנשים ברחובות, את הניקיון שהם עושים, את ההתארגנות לקראת החג בכיכר העיר בחזרות של הילדים, אפשר להרגיש את התכונה לקראתו, את הזהב.

בערב השנה החדשה טיילנו בעיר.

ראינו אנשים מוציאים על שולחן מנחה; מאכלים מסוגים שונים, עטופים בעטיפות של זהב, ראינו אותם שורפים דברים בכלים מיוחדים, טיילנו עד שעת לילה מאוחרת, עת זקקו הזיקוקים בשמי העיר, וכמו באגדה, קשה לדעת איפה המציאות ואיפה הדמיון.
אבל, ברגעים כאלה, כל הנוצץ, זהב הוא.