מסע לגיבור

סדרת הילדות האהובה שלי, "אל עצמי" של גלילה רון פדר, עסקה בילד אחד, ציון כהן. כשהסדרה התחילה, הוא ואני הינו בני עשר. ציון כהן הוא ילד מבית שאן, ממשפחה הרוסה, שגדל אצל הסבתא שלו, שלא מצליחה לשמור עליו מפני הסביבה הקשה שבה הוא גדל. ולכן הוא נשלח למשפחת שרוני, בחיפה, כילד אומנה. אם המשפחה, צילה שרוני, היא פסיכולוגית, ומעבר לבית הפיזי שהיא נותנת לו, ואחר כך שוללת ממנו, היא מעניקה לו מתנה שמלווה אותו בכל הדרך הארוכה שהוא עובר.

המתנה הזאת היא כתיבת יומן. כתיבה יומית, כל ערב. בהתחלה היא מכריחה אותו לכתוב אותו. ובהמשך, גם אחרי שהוא עוזב את חיפה, הוא ממשיך לכתוב ביומן הזה, בקיבוץ, בבית שאן, ובמעון המשפחתי של ירדנה בירושלים.

מצאתי את עצמי, בשבועיים האחרונים עושה תרגילים בכתיבה.

עשיתי את זה לקבוצה בזום של מרכז רייך, ואז חשבתי שיהיה נכון לכתוב אותם, את התרגילים, למעין יומן כתיבה יומי.

כתיבה ידועה ביכולת שלה לארגן אותנו.

המטרה של היומן הזה, או התרגול הזה, איננה ספרותית, או אסתטית.

המטרה היא ליצור אל עצמנו ערוץ לתקשורת, במיוחד בימים של חרדה ופחד שיוצרים חסימות ונתקים. 

באמונה שלי, בכל אחת מאתנו מצוי מעיין נובע, או מטמון סודי, או מחצב אין סופי.

הכתיבה יכולה להיות הדרך להגיע לשם.

לכל יום יש שלושה תרגילים. תרגיל המותאם ל  5 10 או 20 דקות. כמובן שזאת המלצה, אפשר לקצר או להאריך לפי ההרגשה. מי שממשיכה ל 10 דקות, מוסיפה למעשה 5 דקות על מה שעשתה קודם לכן. ומי שממשיכה ל 20 דקות מוסיפה 10 דקות לאלה שכבר עשתה.

כדאי להיות במקום שקט ופרטי.

הוא כתוב בלשון נקבה, אבל גברים מוזמנים ביותר גם הם לכתוב ולהתאמן.

לבלוג הזה יש כמה הזמנות.

אתחיל בתרגיל בכתיבה אחד, שמשתתפת מקסימה מהקבוצה, הציירת גילה להט, הסכימה לתת לי את הציורים שהיא עשתה בזמן הכתיבה.

דוגמא לתרגיל

ניקח 5 נשימות עמוקות.
תרגיל ל 5 דקות
עצמי עיניים אם נוח לך. דמייני קרוסלה של סוסים בלונה פארק. את בת 5. דמייני את התחושה , את הצבעים, את הקולות. 
פקחי את העיניים וכתבי על הילדה בת החמש על הסוס בלונה פארק: 
מה היא רואה? איך היא מרגישה? מי נמצא אתה? איך היא לבושה? 

תוספת של 5 דקות. עכשיו הילדה בת 12. עצמי עיינים אם נוח לך, ודמייני אותה. מה עכשיו היא לובשת? אילו תחושות עולות בה? אילו צבעים היא אוהבת? פקחי את העיניים, וכתבי עליה, על הילדה בת ה 12.

עכשיו היא בת 18. דמייני אותה, מה היא אוהבת לעשות, איפה היא נמצאת, נסי להיזכר בה. כתבי עליה, על נערה / בחורה על הסוס כשהיא בת 18

תוספת של 10 דקות. המשיכי לדמיין אותה, בת 30, אולי יש לה כבר משפחה, וילדים. כתבי עליה, היא שוב על הסוס בלונה פארק. איך עכשיו היא מרגישה? איך עכשיו היא לבושה? באילו מחשבות היא עסוקה. ועכשיו דמייני אותה בזמן ההווה. עולה על אותו הסוס. היא את של עכשיו. איך מרגישה עכשיו החוויה? כתבי עליה עכשיו. קראי את כל מה שכתבת ברצף.

כאמור, זאת הצעה לכתיבה, ואפשר לעשות אותה בכל דרך ביטוי יצירתית.

ההזמנה השנייה היומן עצמו. אפשר ללחוץ על הקישור המצורף ולהשתמש בו שימוש עצמי. מתי שנוח. אין כאן מחויבות ארוכה, ויש חלוקה של התרגילים לפרקי זמן קצרים.

וההזמנה השלישית היא להגיע בזום לקבוצת תרגילים בכתיבה שנפגשת ביום שלישי בשעה אחת. המעוניינים, מוזמנים לפנות אלי. הכניסה חופשית.

המחשבה על יומנים ותרגילי כתיבה, הזכירה לי עוד יומן אחד, מופתי, של אתי הילסום שנרצחה באושוויץ ב 43. יומן שכתבה בשנתיים האחרונות לחייה, ונקרא בשם השמיים שבתוכי. בתיאור אישי, חד פעמי, סוחף, מעורר השראה ומרגש היא כותבת עד כי נדמה לפעמים שאפשר לשכוח היכן היא נמצאת.

"המחברת הזאת היא מן טיוטה שאני מנסה בה מידי פעם משהו, מנפה את מה שלא נראה לי, ואולי פעם אחת עוד יתחברו כל הפיסות לתמונה שלמה. אבל אסור לי לברוח מעצמי או מהקושי שבבעיות. ובעצם לא מהן אני בורחת אלא מהקושי שבכתיבה. התוצא כל כך לא משביעת רצון. אבל הרי אינך משתמשת בנייר הזה אלא כדי להגיע לאיזושהי בהירות, את לא כותבת כאן יצירת מופת".

"בכל מקום תלויים שלטים האוסרים על יהודים לפנות בדרכים המובילות אל חיק הטבע. אבל השמים משתרעים גם בפיסת הדרך המותרת לנו…. השמיים שבתוכי גדולים ורחבי ידיים כמו השמיים שמעלי".