מסע לגיבור

ראוי היה לבלוג הזה, ליווי של קול דממה דקה. כזאת של בריאת העולם, של התגלות אלוהית.
אפשר היה לעבור מתמונה לתמונה, להוסיף לה אולי מנגינה, או שיר, או מנגינה עם שיר.
נתחיל בבראשית.
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
הָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

ככה הגענו אליו, אל מלפורד סנאוד. היה מוקדם בבוקר הייתה מעט שמש, חנינו את האוטו והלכנו לשתות קפה. הייתה אווירה חגיגית. כאילו שהרשו לנו הפעם להיכנס לדביר, לקודש הקודשים.
הזמן היה נינוח, ואנחנו הרשנו לעצמנו לנוח בתוכו.
שטנו בהפלגה אל הים מתוך המיצר. ונדמה כי כל העם רואים את הקולות.

וְנִדְמֶה
כֹּה קָרוֹב
אוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה,
כֹּה קָרוֹב
נִיחוֹחָהּ,
כֹּה קָרוֹב
שֶׁקֶט הֶעָלִים,
כֹּה קָרוֹב
אוֹתוֹ אִי –
קַח סִירָה
וְחָצָה אֶת יָם הָאֵשׁ.
זלדה.

גם המחנה של המילפורד שונה מכל המחנות האחרים, וגם בו הרגשנו כאילו הורשינו להיכנס אל בית המלוכה. הזמנו לנו מקום במסעדת השף, והרגשנו בניו של אלוהים. בדרך כלל, האוכל פה, זה לא הצד החזק של האומה, אבל הייתה ארוחה נהדרת.

כל הלילה ירד גשם כבד. אי אפשר היה להאמין שבבוקר תצא שוב השמש, ותבקיע אתה אלפי מפלים מתוך ההרים.

את פלא הבריאה הזאת, הניו זילנדים שומרים מכל משמר. יש הגבלה של מספר אנשים שיכולים לישון במחנה (יש שם רק 20 מקומות לקראוונים) יש הגבלה של אנשים שיכולים לישון בבקתות לאורך הטרק, שלוקח 4 ימים. הביקוש מאוד גבוה, אומרים שאנשים מחכים שהרשימה תיפתח שמונה חודשים מראש. אז אנחנו, הצלחנו במזל למצוא מקום לילה ועשינו טיול של יום אחד בתוכו. הגענו עם מונית של ים לתחילת המסלול והלכנו עד שהגענו למפל עוצר נשימה.

צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה'
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

ועוד דבר. כשיצאנו מהאוטו, בתוך כל ההוד, שמנו לב לאלפי יתושי זבוב טורדניים. אלפים. אני חשבתי על הפער בין העצום לבין הקטן ביותר, בין הנשגב לעלוב.

מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאָה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם-סוּף בִּבְקִיעַת
הַיָּם רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל
הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת

 יהודה עמיחי